פסק-דין בתיק ת"א 11185-07-08

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.         בפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, הראשונה בת.א. 11185-07-08 היא תביעה כספית והצהרתית ע"ס 90,000 ש"ח כנגד שתי הנתבעות, ובשלב מאוחר יותר נמחקת תביעה זו כנגד נתבעת מס' 1 ונותרה כנגד נתבעת מס' 2 (להלן: "שמיאב").

2.         התביעה השניה היא תביעה שטרית שהוגשה כנגד התובע (להלן: "מאור"), ותחילתה בבקשה שהוגשה בתיק הוצל"פ 11-00837-08-2 לביצוע שיק שנמסר ע"י מאור לשמיאב ע"ס 30,000 ש"ח, ואשר ניתן בגין שירותי הסעדה שנתנה שמיאב בחתונה של מאור. מאור נתן הוראת ביטול על השיק, ומשך הוא חולל.

מאור טוען להגנתו בתביעה השטרית טענה של כשלון תמורה מלא של השיק, וכן טענת קיזוז בשל אותם נזקים הנטענים בתביעתו נגד שמיאב.

3.         התובעים הם בני זוג אשר לרגל נישואיהם שכרו את שירותיה של נתבעת מס' 1 שהינה חברה המפעילה ומנהלת גן אירועים בשם "כחול וירוק" בסמוך למושב תל עדשים, כן שכרו התובעים את שירותיה של שמיאב שהינה חברה המפעילה ומנהלת אולם אירועים בשם "אולמי וורסאי" במגדל העמק, וכן בעלת עסק לשירותי הסעדה וקייטרינג בשם "רוזמרין".

התובעים טענו כי הם בחרו בשמיאב אך ורק מהמצגים שלה בדבר יכולתה להעמיד ארוחה בעלת מספר מנות בכמות, בטיב, וברמה גבוהה סמוך לפני טקס החופה והקידושין, תוך הותרת מזנונים עשירים פתוחים גם לאחר הטקס.  

4.         כלפי שירותי האולם והקייטרינג כמוסכם בין הצדדים התחייבו התובעים לשלם סך של 170 ש"ח כולל מע"מ לאורח, וכן התחייבו התובעים לשאת בתשלום מינימום של 300 אורחים.

5.         סוכם כנטען כי שמיאב תספק ארוחות ל- 300 אורחים, וכן תהיה ערןכה ל- 30 אורחים נוספים. התובעים שילמו לשמיאב סך של 30,000 ש"ח בשיק ואת היתרה בסך של 21,000 ש"ח לנותני השירות השונים בהתאם להנחיות נתבעת מס' 1.

6.         שמיאב התחייבה כנטען לספק שירות ברמה גבוהה ביותר, כאשר ההתחייבות ניתנה בעיקר בכל הקשור לרמת האוכל הגבוהה אשר הובטחה, כשהתבעות טענו כי יש להן את הרצון, המוכנות, הכשירות, הכישורים, המומחיות, והיכולת ליתן שירות ברמה גבוהה ביותר.

7.         ביום 23.06.08 התייצבו האורחים לחתונתם של התובעים, אולם, לטענת התובעים, שמיאב לא עמדה בהתחייבויותיה. היא סיפקה אוכל ברמה ירודה ביותר, כמות האוכל שסופקה היתה מועטה ביותר בניגוד למוסכם בין הצדדים, ולמרבית האורחים לא נותר אוכל. חלק מן הבשר שהוגש לאורחים היה לא מבושל. בניגוד למוסכם בעניין המזנונים לאספקת מזון, נפתחו מזנונים מועטים שלא הספיקו לאורחים, כן באותם מזנונים לא סופקה כמות נאותה של כלי אוכל והיה צורך להשתמש שוב באותם כלים.

התובעים טוענים כי שמיאב לא סיפקה מנות שהתחייבה לספק על פי התפריט שסוכם מראש, כן הן לא הותירה מזנונים פתוחים לאחר עריכת טקס החופה. היא סגרה את המזנונים באופן חד צדדי. בנוסף, עמדת פנקייק אשר התחייבה שמיאב לספק לא היתה תקינה, כן מנת הדגים אשר סופקה היתה קרה, שמיאב חממה אותה אולם החזירה לאחר שעה ארוכה.

התובעים טענו כי עובדי שמיאב ביצעו תפקידם בצורה בלתי מקצועית בעליל, וכשלו לחלוטין.

8.         לאור כישלון החתונה, ובשל רצונם של התובעים להותיר ולו מעט טעם טוב בפי האורחים, בחרו התובעים לשלוח לאורחיהם מכתב התנצלות אליו צורפה אריזת שוקולד ובו נכתב:   "תודה שבאתם להתרגש איתנו ולשמוח בשמחתנו, גם אם לא הכל היה מושלם. . . מקווים שנהניתם ונשארתם שם טעם טוב. . . שלכם מוטי ושרית מאור" .

9.         התובעים טענו שהנזקים הנטענים אירעו כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של שמיאב והפרת התחייבויותיה. כן טענו כי שמיאב אחראית למעשי עובדיה ומחדליהם באחריות ישירה או באחריות שילוחית.

10.        בנסיבות העניין, ובשל הנזק הניכר, ובהעדר תמורה לשיק, בוטלה ההמחאה שניתנה לשמיאב.

11.        שמיאב טענה כי היה די והותר אוכל באירוע, וכי היו דווקא התובעים שביקשו לחסוך בעלויות, ולכן הזמינו "חתונה הפוכה", אשר בה האוכל מוגש עד זמן קצר לפני טקס החופה. בכך חסכו התובעים כנטען בין היתר הצורך בהזמנת מזנון פתיחה.

12.        שמיאב טענה כי התובעים לא דאגו לידע את המוזמנים שהאוכל מוגש לפני טקס החופה, ולא לקחו בחשבון שחלק מהמוזמנים מגיעים מרחוק, ולכן אלו הגיעו באיחור רב, לאחר שהמזנונים נסגרו, ולמרות זאת, הוגש אוכל, עד כמה שניתן לאותם מוזמנים.

13.        התובעים ביקשו בין היתר סעד הצהרתי להורות לשמיאב להשיב להם את השיק נשוא תיק הוצל"פ 11-00837-02. הם טענו כי מאחר ואין המדובר בתקלות גרידא, בטעויות קלות שיכולות לקרות, אלא בכישלון מקיף וכולל, ברשלנות רבתי, רשלנות פושעת לדעת התובעים מצד מי שרימתה וזלזלה בהם. בשל כך, ובהעדר תמורה למעשה, או מאחר שהתמורה לשמה ניתנה נכשלה בצורה מוחלטת, בוטלה ההמחאה שנמסרה לנתבעת.

14.        שמיאב טענה כי טענת התובעים להתקיימות כשלון תמורה מלא בגין השיק אותו מסרו לנתבעת היא טענה חסרת כל בסיס משפטי ועובדתי, הרי אין המדובר בסחורה שלא סופקה כלל אלא בשירות שניתן על ידי שמיאב ואשר לטענת התובעים לא ענה על ציפיותיהם.